חוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה הספר לרפואה שנמצא במחקר מסד נתונים של חולים נשים לב כי מעכבי COX כגון מסורתי תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידיות (NSAIDs) עלול לערער כביכול כל הגנה מפני מחלות לב בקרב המשתתפים לקחת טיפול באסטרוגן.
התוצאות היו תיאר השבוע PLoS Medicine.
נשים לפני גיל המעבר הם פחות רגישים להתקף לב ושבץ מאשר גברים בקבוצת גיל זאת, יתרון זה אבד לאחר גיל המעבר. עם זאת, למה זה קורה פיזיולוגית אינה ברורה. למרות היתרון לב וכלי דם של נשים לפני גיל המעבר, זה כבר קשה לזהות השפעה הלב של נטילת אסטרוגן אצל נשים לאחר גיל המעבר. קבוצת המחקר פן נמצא לאחרונה בעכברים כי אסטרוגן פועל באמצעות prostacyclin COX-2-תלוי, השומן יש תפקיד הגבלת קרישת הדם. אסטרוגן במודל זה דרך חיים מעשים prostacyclin לירידה קרישת הלחץ החמצוני בתאים להגביל את התקשות העורקים.
"היינו מתבקש לבצע את המחקרים הללו בעוד לחקור את המנגנון שבאמצעותו NSAIDs להעניק סיכון קרדיווסקולריים, כלומר דיכוי prostacyclin COX 2 הנגזרות", אומר המחבר הראשי גארט פיצג'רלד, MD, מנהל המכון לרפואה Translational ו Therapeutics באוניברסיטת פן.
עיכוב של COX-2 על ידי NSAIDs מונע ייצור של prostacyclin. עם זאת, כמו אסטרוגן פועל להגדיל את הייצור של prostacyclin, החוקרים לשער כי השפעה חיובית אפשרית של טיפול באסטרוגן על מערכת הלב וכלי הדם עשוי להיות נוטרלה על ידי עיכוב COX-NSAIDs.
כדי לברר אם הכשל לזהות תועלת אסטרוגן עשוי להיות מיוחס בחלקו אינטראקציה תרופתי בין מעכבי COX-2 ו - אסטרוגן, החוקרים בדקו את הרישומים הרפואיים של 1,673 נשים בין 50 ל 84 מתוך כללי מסד בבריטניה מחקר עיסוק אשר היו התקפי לב או שמתו ממחלת לב כלילית והשווה אותם עם 7,005 המשתתפים שליטה.
החוקרים מצאו כי השימוש בתחליפי אסטרוגן נמצאה קשורה לסיכון נמוך משמעותית ללקות בהתקף לב מאשר להשתמש אי. עם זאת, אצל נשים שהשתמשו NSAIDs, כמו איבופרופן, אשר מעכבים COX-1 ו-COX-2, באותו זמן כמו טיפול הורמונלי חלופי, האפקט המגן הזה הלך לאיבוד.
האם נטילת אסטרוגן בעצם מקנה cardioprotection נשאר שנוי במחלוקת. סביר להניח כי התועלת מוענקת רק על נשים להתחיל אסטרוגן בסמוך למועד של גיל המעבר, נשים כאלה היו מושא המחקר הזה, מסבירים החוקרים. אם האסטרוגן הוא התחיל כמה שנים לאחר תחילת גיל המעבר הוא עשוי להעניק למעשה סיכון עצמו.
"תצפיות אלה פרובוקטיבי לא צריכה להיחשב כבסיס להחלטות קליניים", אומרת פיצג'רלד. "עם זאת, הם סבירים באופן מכניסטי וצריך לעודד מחקר נוסף".